<h1>ספר האסופות סימן ל"ה</h1>
<h2>דף נב.</h2>
נשתברו רוב צלעותיה טרפה. ואלו הן רוב צלעותיה שש מכאן ושש מכאן דהויא ליה תריסר, או אחת עשרה מכאן ואחת מכאן. ואמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן באותן צלעות שיש בהן מוח והיכא, אמר זעירי מחציין כלפי חזה כשרה, אמר עולא, בן זכאי אומר נעקרו, ברוב צד אחד, נשברו, ברוב שני צדדין, ור' יוחנן אמר בין נעקרו בין נשתברו ברוב שני צדדין, אלמא הלכה כר' יוחנן, כיון דא"ר יוחנן ברוב שני צדדין, אי אפשר דלא קיימי חדא זה כנגד זה, אלו צלעות השבורות בוכנתא בלא אסינתא ומדמקשינן לרב [כהנא ורב אסי] הא דא"ר יוחנן, אלמא הלכה כר' יוחנן וחיותא דמתעקרין מן עלאי דידה אפילו (מלא) [בלא] חומרא חדא, פי' חוליא שהיא קשר כולה, עילאה בוכנא ואסינתא טרפה דבעו מיניה רב כהנא ורב אסי מרב ושנינן בוכנא ואסינתא, [אע"ג] דאמר רב צלע וחוליא עמה טרפה, ושמואל נמי כרב סבירא ליה [הלכה כרבה] דאמר רבה בר רב שילא אמר רב מתנה אמר שמואל נעקרה צלע מעיקרא טרפה, והיינו צלע וחצי חוליא עמה, דהיינו בוכנא ואסינתא טרפה. חשבנו כ"ב צלעות ואנו רואין שהן י"ג מכאן וי"ג מכאן אלא הני ב' צלעות קטנות הסמוכות לצואר, אינן מתחשבות עם י"א צלעות אלא מן החזה, דתנן [לעיל מ"ה ע"א] איזהו חזה וכו' דאם נשתברו אין הבהמה טרפה בכך ואם נסרכת האונא באותן ב' צלעות, נדון כחזה וטרפה, אבל אם נסרכת באותן י"א צלעות, או בבשר שביניהן כשרה בנפיחה אם לא תצא הרוח. ואף במס' אהלות בפרק ראשון [מ"ח], ברמ"ח אברים לא קא חשיב אלא י"א בימין וא' בשמאל, דתנן רמ"ח אברים, שלשים בפרסת הרגל, ששה בכל אצבע, עשרה בקרסול, שנים בשוק, חמשה בארכובה, אחת בירך, שלשה בקוטלת, י"א צלעות, שלשים בפיסת היד, שנים בקנה, שנים במפרקת. אחת בזרוע ארבע בכתף, נמצאו י"ח חוליות שבשדרה, ח' בצואר, ט' בראש, ו' במפתח של לב, ה' בנקביו. ש"מ שאם נסרכת הריאה באותן ב' צלעות, נדונת כסירכא דחזה וטרפה. אבל לענין שבירת הצלעות אינן מתחשבות, וכך הורו רבותינו הגאונים.
